נחלת אמיר בגוש 6108 בע"מ נ' חי ואח'

החלטה

1.לפני בקשת כונס הנכסים "לפסיקת שכר טרחה כמקובל בפסיקה ו/או הגדלת שכר הטרחה בשל תוספת מאמץ".

שכר הטרחה המבוקש הוא בשיעור שנע בין 6% ל- 10% משווי התמורה אשר התקבלה בגין מכר המקרקעין. (סך של 123,863,805 ₪).

2.כונס הנכסים מונה לתפקידו ביום 25/1/06 לצורך פירוק השיתוף במקרקעין נשוא ההליך ומכירתם, וזאת במקום כונס הנכסים הקודם. מי שהיה עו"ד , גד פרנקל.

3.שכר טרחתו של כונס הנכסים הקודם הועמד על סך 150,000 $ + מע"מ.

4.ביום 25/1/06 במסגרת הצו למינוי כונס הנכסים הנוכחי, נקבע בסעיף 6 להחלטה: "...אני קובעת בזה תשלום על חשבון שירותיו של כונס הנכסים בסך של 100,000 ₪ בצירוף מע"מ. אני קובעת בזה תשלום על חשבון ההוצאות המשוערות הכרוכות במינויו... בסך של 40,000 ₪... כונס הנכסים יהא רשאי, ואם כך ימצא לנכון, לשוב ולעתור לשכר נוסף".

5.ביום 6/3/06 ביקש כונס הנכסים לאשר לו שכר טרחה לפי השכר שאושר, בהסכמת המשיבים ,לכונס הקודם.

בית המשפט אישר את שכר טרחתו של כונס הנכסים בסך של 150,000 $ + מע"מ.

המשיבים לא התנגדו לבקשה וביהמ"ש אישר כאמור את שכר הטרחה המבוקש.

6.כונס הנכסים לא מתכחש, כמובן, לעובדה שאושר לו שכר טרחה בסך 150,000 $ + מע"מ.

אך לטענתו, בשים לב להיקף העבודה והמאמץ אשר השקיע בהליך ובשים לב לכך ששכר הטרחה אשר אושר עומד על כ- 0.5% מתוך התמורה שהתקבלה, שעה שעל פי פסיקת בתי המשפט, שכר טרחת כונס נכסים בהליך של פירוק שיתוף במקרקעין עומד על סך שבין 6% ל- 10% משווי המכר, אזי יש לאשר לו שטר טרחה מקובל שהוא בין 6% ל- 10% מתמורת המכר.

כונס הנכסים טוען, כי כאשר נפסק שכר הטרחה במקור, לא היה ידוע לו ולא נצפה, כי ההליך יתפרש על פני שנים רבות, יכלול בקשות רבות והליכים רבים ויחלפו שנים רבות עד אשר יבוצע המכר.

7.המשיבים מתנגדים לבקשה, ועומדים על כך ששכר הטרחה של כונס הנכסים יהיה שכר הטרחה עליו סוכם עוד בשנת 2006. שכ"ט אשר אושר ע"י בית המשפט.

תגובות הוגשו ע"י ב"כ המשיבים.

ב"כ המשיב 10 התנגד לכך שבמקום שכר מוסכם של 150,000 $; ייפסק שכר טרחה מבוקש של עד 13,000,000 ₪; וזאת לאחר שהמשיבים שיתפו פעולה עם כונס הנכסים בהסתמך על שכר הטרחה המוסכם והידוע.

ב"כ המשיבים 1,2,3, ו-4 טען טענות בנוגע ל"יחסו המתנשא והלא קואופרטיבי של הכונס" וכן, כי "לא הכל היה תקין בממלכת הכינוס". (מתוך סעיף 6 לתגובתו).

הוא הדגיש, כי שכר הטרחה היה ידוע מראש. הכונס הסכים לו מראש, ואם הוא סבור ששכר הטרחה המוסכם אינו תואם את פסיקת בתי המשפט, מדוע הוא זה שביקש בזמנו לפסוק לו שכר טרחה בשיעור זה ומדוע לא שמר על זכותו לדרוש בעתיד שכר ראוי, אלא, שהוא לא עשה זאת כיוון שידע, שלא ימונה לכונס נכסים אם יעלה דרישות נוספות.

ב"כ המשיבים 5 – 7 הדגיש אף הוא, כי שכר הטרחה שנפסק ע"י בימ"ש לכונס הנכסים היה שכר מוסכם. הן כונס הנכסים הסכים לו והן המשיבים, וכי המשיבים הסכימו למינויו של כונס הנכסים הספציפי הזה רק לאחר שהיה סיכום איתו על סכום שכרו.

כמו כן צוין, כי כונס הנכסים עצמו לא התכחש להסכמתו משנת 2006, בבקשה אשר הגיש בשנת 2011 (בקשה מס' 57); כאשר ביקש לאפשר לו לגבות מתוך תמורת המכר סך 564,000 ₪ בתוספת מע"מ, "המהווים סך של 80% משכר טרחת הכונס (כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט הנכבד מיום 16 במרץ 2008)...".

8.כונס הנכסים בתשובה לתגובה ביקש לדחות את התנגדויות המשיבים ואת ניסיונות המשיבים להשמיצו ולהטיל בו דופי.